פקיד רובוט

הבנק שלי פתח בקמפיין, המטרה המוצהרת היא שמירה על האנושיות עצמה, לא פחות. הסלוגן של הבנק בסגנון אנחנו לא כמו הבנקים האחרים, אנחנו בני אדם. אצלנו תוכל לדבר עם מישהו, אתה מבין? מישהו אמיתי בשר ודם. בוא תרים טלפון, נענה לך. אנחנו בנקאים לא אפליקציות, אנחנו חושבים לא אלגוריתמים, אנחנו מקבלים החלטות יחד איתך בשבילך ושלא תהיה לבד בדרך.

הבנק רוצה לדבר איתי אבל אני לא מרגיש צורך לראות את הבנקאי שלי, תמיד אני מרגיש אשם מולו ומשפיל את המבט. עם הרובוט יהיה לי יותר נחמד, אולי אספר לו בדיחה קטנה והוא לא יבין ואני אצחק ואחשוב לעצמי – חתיכת רובוט. אסתכל לו בעיניים, אם היוצרים שלו יעשו לו כאלו ואנסה לראות שם משהו, לנסות להבין אם הוא זוכר אותי ומה הוא חושב עלי.

אנכס לרובוט פקיד שלי תכונות אנושיות ואקרא לו בשם. אני משוכנע שיוצריו יתנו לו שם גנרי, אם יתנו לי לבחור את שמו של הרובוט פקיד שלי, מה יהיה שמו? כמובן שבתור התחלה אני אקרא לו גנב. אספר לכל החברים שלבנקאי שלי אני קורא גנב בפנים. וגם אם אקרא לרובוט שלי ככה אחרי הפגישה איתו זה יצרום לי ואמנע מלפגוש אותו. ואז אגיע אחרי שבועיים ואבחר לו שם אחר.

אני אכנס בדלת של הבנק ואקרא לו בשמו, הרובוט יחתום מולי על מסמך ואני אגניב מבט על הידיים שלו ועל הפנים שלו, עדיין לא הצלחתי להבין האם הוא ילבש חליפה או שמא תהיה לו חזות אחרת. אני לא רוצה שהוא יהיה מתכתי משום שבסניפי בנק יש קירור חזק. אני דואג לו וארצה שהוא ילבש סוודר של רובוטים. שאמא רובוט סרגה לו, ובכלל אם נוגעים בנקודה הזו אני בכלל לא בטוח כמה אני יכול לסמוך על יישות ללא משפחה. למה הוא עובד הרובוט הזה? את מי הוא מפרנס?

בקמפיין הבנק מבטיח לי שהילדים של כולנו יטופלו על ידי הכלאה בין איי רובוט וגננת. האנושיות תנצח, אבל אתה חייב לקחת חלק פעיל הבנק שלי אומר, אתה בטח רוצה יחס חם ואנושי.

הכניסה לסניף מעוררת בי שאלות קיומיות, על אנושיות והכחדה וצורך וקיום. הקמפיין הזה מנסה להזכיר לי מה אני צריך בבנק. נעים לי שעונים לי בטלפון אם זאת לא ככ נעים לי עם זמן ההמתנה הבלתי נגמר. נחמד לשמוע שלום, בוקר טוב ומצד שני פקידי הבנק יכולים לפעמים להיות חסרי אנושיות אולי כמו מרובוטים. ואולי הרובוט שלי יהיה אנושי יותר מפקיד בנק. כי מה יותר אנושי מלקחת לי את הכסף?

בינתיים אני יושב בסניף, על הספה הכחולה, לוקח מספר וחושב שבני האדם לא צריכים למלא את תפקידי הפקידים והרובוטים יתמודדו טוב יותר עם הצעקות, הדחיפות והבכי. אמנם הרובוטים לא יזילו דמעה אבל הם גם לא יפגעו כמו הפקידים ולא יחתמו על צווי עיקול בלב כבד. כי לרובוטים אין לב. רובוט לא יכול להרגיש כבד יותר ממה שהוא. חוקי הפיזיקה לא משתנים על פי ההרגשה של הרובוט פקיד שלי. הם קבועים, ניתנים למדידה. אולי היוצרים של הרובוט יתכנתו בו את הלב הכבד הזה שיהיה לו סיכוי קלוש שבקלושים לשנות החלטה, להקל, להתחשב ולוותר ואז אוכל להגיד בפה מלא, כולנו בני אדם.

מאת

Elad Gvirtz

סקרן, חקרן, מתעניין, אוהב חידושים, שינויים, תנועת אנשים ורעיונות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s